אחריות רשות מקומית -נזק גוף ורשלנות תורמת
02/2023
בית המשפט המחוזי קיבל לאחרונה תביעה בגין נזקי גוף שהוגשה בעטיו של אירוע במהלכו קפץ התובע קפיצת ראש לנהר הירדן, ראשו נחבט בקרקעית הנהר, נגרם לו שבר בעמוד השדרה שהפך אותו לקואדריפלג – היינו משותק מהצוואר ומטה.
במסגרת פסק הדין קבע בית המשפט המחוזי את חבות ואחריות הרשות המקומית. בית המשפט העריך את הנזק בסכום של 9,165,480 ₪ וקבע כי מסכום זה ינוכה שיעור של 80% בשל רשלנות תורמת של הנפגע. בית המשפט ביסס את חבות הרשות המקומית, בין היתר, ובעיקר על כך שזו ידעה שמטיילים מגיעים לאותו מקום ואף הייתה יכול וצריכה לצפות שאנשים יקפצו ראש לנהר הירדן. תא (ת"א) 34716-04-17 פלוני נ' מועצה אזורית הגליל העליון ואח' (כב' הש' אליהו בכר, פס"ד 05/02/2023)
"נקודת המוצא לבחינת חבותה של המועצה האזורית... הינה היותה האחראית המוניציפאלית על האזור בו עסקינן. ... המסקנה המתבקשת הינה כי הרשות המקומית ערה לכך או למצער יכולה הייתה להיות ערה לכך שמטיילים מגיעים למקום. היא מקדמת בשל כך את ניקיון המקום באמצעות הצבת מכולות אשפה לשימוש המטיילים וכשיש ליד המטיילים נהר, גם סביר להניח שבהעדר איסור מפורש על רחצה יהיה גם מי שיבקש לבחון את המים, בין אם ישחה ובין אם ישכשך רגליו. במילים אחרות למועצה נתונים הכלים שימנעו הגעת מטיילים לרחוץ בנהר לו רצתה בכך, אך במועד התאונה לא הפעילה אותם....אין להתעלם מכך שבעקבות המקרה או למצער לאחריו הציבה המועצה האזורית שלט האוסר כניסה למים, תוך הפעלת הסמכות המוקנות לה בחוק העזר העירוני. ... הארת עיניהם של הבאים לכך שאין מדובר במקום רחצה מוסדר או כי הינו מסוכן לרחצה למיטב הבנת המועצה או כי נאסרה הכניסה למים באותו מקום כחלק מחובתה עפ"י חוק העזר העירוני להבטחת בריאות המטיילים באזור, הינו חלק מחובתה של המועצה. חוסר התייחסות לכך, למרות חוק העזר, באופן מוחלט מהווה לטעמי מחדל ולכן מפרה המועצה את חובת הזהירות המוטלת עליה כמי שיכולה וצריכה הייתה לצפות שמטיילים העוברים במקום גם יבקשו לרחוץ בנהר ואם נכנסים למים וודאי שיהיו מטיילים חסרי זהירות שגם יקפצו ראש בדומה לתובע... מכאן שהרשות המקומית הפרה את חובתה להציב שילוט מתאים במקום המשמש באופן מובהק את ציבור המטיילים בדומה לזה שהציבה בשלב מאוחר יותר, מקום בו הנהר יכול להיות מסוכן לרוחצים בו הן לנוכח עומק המים או רדידותם בתקופות שונות לאורך השנה והן בשל זרימתם החזקה בעיקר בתקופת החורף והאביב, וכי הפרת החובה היתה בין היתר זו שגרמה לנזק לתובע".
בפסה"ד הנ"ל קבע בית המשפט כי: "בנסיבות, ולאחר ששקלתי את חלוקת האחריות בין המועצה האזורית לתובע, סברתי כי רשלנותו התורמת של התובע עולה כדי 80% מנזקיו בנסיבות והחלק הנותר כדי 20% מצוי לפתחה של המועצה האזורית גליל עליון." משמעות האמור, כי למרות שבית המשפט סבר כי מירב האחריות מוטלת על התובע, בשיעור של 80%, הרי שבית המשפט לא דחה את התביעה וחייב את הרשות המקומית ביתרת החיוב.
בהקשר לכך יצוין, כי בפסק דין קרניאל [ת"א (חי') 1520/99 אלעד קריאל נ' קיבוץ משמר העמק ואח' [כב' הש' ברלינר] נדון מקרה דומה, של עובד שקפץ קפיצת ראש למים רדודים בחוף הים בכורסי ובעקבות זאת נגרם לו נזק גוף קשה. במקרה זה לא מצא בית המשפט להטיל אחריות על מי מהנתבעים. תוך שאף התייחס לסוגיית הרשלנות התורמת וקבע כי לתובע יש אשם תורם של 100% ובכל מקרה לא פחות מ-50% ובהתאם תביעתו נדחתה.
לכאורה מפסק הדין הנ"ל, עולה כי מקום בו לתובע אשם תורם בשיעור של 51% ומעלה, עשויה תביעתו להידחות, אלא שבהקשר לכך יצוין כי בסע' 68 (א) לפקודת הנזיקין נקבע כי: "סבל אדם נזק, מקצתו עקב אשמו שלו ומקצתו עקב אשמו של אחר, לא תיכשל תביעת פיצויים בעד הנזק מחמת אשמו של הניזוק, אלא שהפיצויים שייפָּרעו יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך התחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק...", כך שעל פניו, בהתאם למותווה בדין נראה כי אין להכשיל תביעתו של תובע בשל רשלנות תורמת בשיעור גבוה. ברם, נראה לדעתנו, כי רשלנות תורמת בשיעור של 80% יש בה כדי לדחות התביעה ואף מהווה גם משום ניתוק הקשר הסיבתי, אשר יש בה בנסיבות, כדי לשלול את הפיצוי.
ראו הוזהרתם – אם תכננתם נופש על גדות הירדן – הדבר הינו על אחריותכם (בוודאי לאחר שהמועצה הציבה את השילוט הנדרש).
__________________________
אין באמור לעיל בכדי להוות משום יעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי או חוו"ד . בכל מקרה יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין.