אי גילוי מידע מהותי - בעקבות פסק הדין בעניין "טריסן"

אי גילוי מידע מהותי - בעקבות פסק הדין בעניין "טריסן"

09/2025

הפעם ברצוני לחזור ולעסוק שוב בנושא של אי גילוי מידע מהותי וזאת על רקע פסק הדין בעניין "טריסן" ועל ההבחנה בין פסק הדין בעניין "פיקאלי" לבין פסק הדין בעניין "סלוצקי".

נושא זה עלה לאחרונה שוב בפסק הדין המחוזי - כבוד השופט מר יעקב שפסר (תיק שטופל על ידי משרדנו) בעניין ת.א. 38455-06-23 טריסן ישראל אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' ב.ס.ס.ח החברה הישראלית לביטוח אשראי בע"מ. בית המשפט קיבל את רוב מרכיבי התביעה והטיל על חברת הביטוח לשלם לטריסן תגמולי ביטוח והוצאות בסכום של למעלה מ- 5.5. מיליון ₪.

חברת טריסן עוסקת בשיווק ומכירה של חומרי גלם. טריסן סיפקה שומשום לייצור טחינה עבור חברת טחינה הנסיך בהיקף של מיליוני שקלים. לאחר שחברת טחינה הנסיך נקלעה לחובות, מונו לה כונסי נכסים והחברה נכנסה להסדר נושים ונותרה חייבת לטריסן סכומים משמעותיים. לאחר שהתברר לטריסן כי אין באפשרות טחינה הנסיך לפרוע את חובותיה, פנתה לחברת ב.ס.ס.ח אשר ביטחה אותה בפוליסת סיכוני אשראי וביקשה לקבל את התגמול הביטוחי. ב.ס.ס.ח הכירה בחבותה הביטוחית, אך שילמה לטריסן תגמולי ביטוח חלקיים בסך של כ-4 מיליון ₪. דרישת טריסן לשלם לה את יתרת התגמולים נדחתה בטענה כי טריסן הסתירה ממנה מידע מהותי וכי על אף שידעה על המצב הבעייתי של טחינה הנסיך הסכימה לדחות פירעון של מספר המחאות שניתנו לה כתשלום עבור הסחורה שנרכשה וכן המשיכה לספק לה סחורה בהיקף של מיליוני שקלים.

חברת הביטוח לא טענה לפטור מתשלום על בסיס טענת "המבטח הסביר" (סעיפים 7(ג)(2) ו-18(ג)(2) לחוק חוזה הביטוח), אלא טענה כי משמדובר בפעולות של המבוטח עצמו ולא "אירועים חיצוניים" אין מקום לבחון השלכות אי גילוי או החמרת סיכון אלא המדובר בסיכון שלא בוטח, תוך שהיא נסמכת על דנ"א 5325-19 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' פיקאלי.

בית המשפט ניתח במסגרת פסק הדין שתי שאלות עיקריות: האחת, האם מדובר היה במידע מהותי שהוסתר והאם הדבר נעשה בכוונת מרמה. השנייה, האם סטיית המבוטח מתקופת האשראי שעל פי הפוליסה, ללא קבלת אישור המבטחת מראש ובכתב, מהווה החמרת סיכון או חריגה מגבולות הכיסוי הביטוחי.

בהתייחס למהות המידע וכוונת המבוטח, קבע בית המשפט מחד, כי מדובר במידע מהותי וכי טריסן הייתה ערה לכך כי מדובר במידע מהותי ומאידך, קבע כממצא עובדתי כי על אף שטריסן ידעה שמדובר בעניין מהותי, היא לא הייתה מודעת לכך שמצב זה מסכל את הכיסוי הביטוחי, והיא פעלה בתום לב ולא הסתירה את המידע באופן מכוון או בכוונת מרמה.

בהתייחס לשאלה האם מדובר בהחמרת סיכון או פריצת גדרי הכיסוי הביטוחי, קבע בית המשפט כי אומנם בפוליסת הביטוח הוגבלה האפשרות לדחות את מועד הפירעון של ההמחאות מעבר לתקופה של 180 ימים, אך קבע כי התנאים בפוליסה מהווים לכל היותר "אמצעי להקלת סיכון" ולא ניתן להחשיב את אי הדיווח למבטחת על הדחייה בפירעון השיקים, בהתאם לתנאי הפוליסה, כ"סיכון לא מכוסה".

בכך מצא בית המשפט כי הנסיבות הולמות יותר את הלכת סלוצקי (רע"א 3260/10 חתמי לוידס נ' אליהו סלוצקי) וכי הלכת פיקאלי אינה רלוונטית.

וכך קבע בית המשפט: "סיכום ביניים: מעבר לעובדה כי המבטחת לא טענה לפטור מתשלום על בסיס טענת "המבטח הסביר" ואף לא הביאה מצדה ראיות לטענה זו, ממילא לא הוכחו היסודות המצטברים הנדרשים לקבלת הטענה, ובעיקר – לא הוכחה לפני ברמה הנדרשת כוונת המרמה המיוחסת לתובעת..... בחינה דווקנית של תנאי הפוליסה אכן מלמדת כי טריסן לא עמדה במועדים המצויינים בה, וכי לא קיבלה את אישורה הנדרש מראש ובכתב של המבטחת לדחיה. האם פטורה המבטחת בנסיבות אלה מתשלום חוב זה? דעתי היא שאינה פטורה. התנאי המתואר מהווה לדעתי לכל היותר "אמצעי להקלת סיכון" ולא צמצום מוסכם של היקף הכיסוי הביטוחי, שמלכתחילה לא נכלל בגבולות הסיכון המוסכם בפוליסה. על כן, רואה אני עין בעין עם טריסן את עמדתה, לפיה הלכת פס"ד פיקאלי ... אליה מפנה המבטחת, אינה רלוונטית לענייננו. בפס"ד פיקאלי נוצר האירוע הביטוחי באשמת המבוטח, שנמנע מלרכוש את המוצר הביטוחי שהוצע לו, ותחת זאת בחר לרכוש מוצר אחר, מוזל, שלא כלל, מתוך בחירה מודעת, את המצב שבגינו אירע האירוע. על כן נשלל ממנו הכיסוי הביטוחי. בענייננו, אין מחלוקת כי טריסן רכשה את הפוליסה המלאה והמתאימה שבה נכלל הסיכון נושא התביעה, אך סטתה מההוראה משנמנעה מלעדכן את המבטחת בשינויים מסויימים שחלו לאחר כריתת חוזה הביטוח והרלוונטים לכיסוי הביטוחי. אין מדובר איפוא באירוע חיצוני שנתון לשליטת טריסן ושאינו מבוטח בפוליסה, אלא מדובר בהארכת תקופת התשלום ואי דיווח על כך למבטחת כפי שנדרש היה לעשות מבעוד מועד. לא ניתן להחשיב מצב דברים זה כסיכון לא מכוסה שנגרם על ידי טריסן, שממילא, כשלעצמו, נובע ובא לעולם ע"י החברה הרוכשת – הנסיך, האחראית למצבה ולהתנהלותה. נראה איפוא שמצב הדברים נושא ענייננו, תואם בקונספציה שלו דווקא את הנסיבות המתוארות בפס"ד סלוצקי... (היינו, מצב המתאים לכל היותר ל"החמרת סיכון" המכוסה בפוליסה, ולא שלילתו."