אחריות "שומר" על פי חוק השומרים/חוק השכירות וחוק חוזה קבלנות

אחריות "שומר" על פי חוק השומרים/חוק השכירות וחוק חוזה קבלנות

08/2023

הפעם ברצוני להתייחס בקצרה וממש על "קצה המזלג" לסוגיה רחבה שעולה לא אחת בבתי המשפט בהקשר לחבותו המקצועית והמשפטית של "השומר". בניגוד לרושם הראשוני, הרי שהשומר אינו רק מי שעוסק בשמירה בפועל, אלא גם מי שעשוי להיות אחראי על נכס שניתן לחזקתו, כדוגמת שוכר, כדוגמת בעל מקצוע/קבלן כלשהו שמחזיק בנכס לצורך תיקונו/טיפולו, כדוגמת מוביל וכיוצ"ב.

סעיף 1(א) לחוק השומרים התשכ"ז-1967 קובע כי שמירת נכס היא החזקתו כדין, שלא מכוח בעלות. משמעות האמור, כי לא אחת יקבע כי השוכר או הקבלן שמחזיק בנכס, הינו למעשה "שומר" על פי חוק השומרים. השאלה שעל בית המשפט יהיה לבחון בנסיבות הינה איזה סוג שומר ומהי רמת האחריות של השומר על פי החוק.

בהתייחס לשוכר; 

סעיף 24 לחוק השכירות והשאילה התשל"א-1971 מסדיר את מערכת היחסים בין השוכר לבין המשכיר וקובע כי "לעניין חוק השומרים יראו שוכר כשומר שכר שהמטרה של שמירת הנכס טפלה למטרה העיקרית של החזקתו", ומהי אחריות "שומר שכר שהמטרה של שמירת הנכס טפלה למטרה העיקרית של החזקתו"? התשובה על פי סעיף 1 לחוק השומרים המגדיר מספר סוגים של שומרים:

"שומר חינם" - הוא שומר הנכס כשאין בשמירתו טובת הנאה לעצמו;

"שומר שכר" - הוא שומר "המקבל תמורה בעד השמירה או שיש לו בשמירתו טובת הנאה אחרת לעצמו;

"שואל" - הוא אשר שומר על הנכס  כדי להשתמש בו או כדי להנות ממנו ללא תמורה.

סעיף 2 (ב) לחוק השומרים קובע כי: "שומר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו"

הוראת סעיף 24 לחוק השכירות והשאלה בצירוף סעיף 2 (ב) לחוק השומרים מוביל על פניו למסקנה כי שוכר יהיה פטור אם הנזק או אובדן הנכס נגרמו שלא ברשלנותו (כל זאת כאשר חוזה השכירות לא קובע אחרת).

על פי הפסיקה, הנטל להוכיח קיומה או העדר קיומה של רשלנות מצד השומר/השוכר? מוטל על השומר וכאשר השומר או השוכר, אינו עומד בנטל ההוכחה או שכפות המאזניים נותרו מאוזנות (ללא יכולת הכרעה) אזי במקרה זה, עשוי השומר/שוכר להיות מחויב בתשלום הפיצוי לניזוק/הבעלים של הנכס.

בהתייחס לבעל מקצוע/קבלן;

חוק חוזה קבלנות התשל"ד-1974 קובע כי: "חוזה קבלנות הוא חוזה לעשיית מלאכה או למתן שירות בשכר כשהקבלן אינו עובד ושל המזמין". חוק זה מגדיר את אחריותו של הקבלן כשומר תוך הפניה לחוק השומרים וקובע בסעיף 6(ב) (1) במקרה של נזק לנכס שבחזקת הקבלן כי: "אחראי הקבלן לעניין חוק השומרים התשכ"ז -1967 כשומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו".

משמעות האמור, הטלת אחריות כמעט מוחלטת על הקבלן/השומר אלא אם יוכיח השומר פטור בשל אונס או כוח עליון, ולא בעוולת הרשלנות שאחת מיסודותיה היא הקשר הסיבתי שבין ההתרשלות לנזק.

בהקשר לכך נקבע בפסק הדין בעניין ע"א 1439/90 מדינת ישראל (רכבת ישראל) נ' הום חברה לביטוח בע"מ ואח' (השופט שמגר) כי חובת הזהירות המוטלת על שומר השכר הינה חובת זהירות של שומר סביר ואין הוא יוצא ידי חובתו בשב ואל תעשה."

בהתייחס לחברת שמירה/שומר, יוזכר פסק הדין בעניין "תמנון" אשר צמצם במשהו את אחריות השומר. בפרשת תמנון נפסק כי ההחזקה כמקור לאחריות על פי חוק השומרים מבוססת על מידת השליטה בנכס וכי אחריות מוגברת כשומר בשכר תהא מוטלת על אותו אדם אשר מפעיל מידת שליטה המתיישבת עם הטלתה של אחריות מוגברת. משמעות האמור, כי אם השומר (חברת השמירה/הקבלן) יוכיח כי לא הייתה לו שליטה בפועל באתר/בנכס (כדוג', בשל גודל האתר), אזי ייתכן שבית המשפט ישלול את האחריות מצד השומר.

כאשר הקשר בין הצדדים, אשר מהווה בסיס לשמירה ולאחריות, מקורו בחוזה שבין הצדדים, יש לבחון את הוראות החוזה ואת ההסדרים אשר נקבעו בין הצדדים לעניין הפיקוח על הנכס.

ואם נסכם את הדברים, אני מבקש להביא בפניכם את פסק הדין בעניין רע"א 9488/02 חן שחר נ. עטיה גד (השופט טירקל) כי "חוק השומרים בא להסדיר את היחסים המשפטיים בין שומר נכס לבין בעליו. יחסים אלו נובעים, בדרך כלל, מן השמירה כעסקה העומדת בפני עצמה, או משמירה אגב עסקה אחרת מוכרת על ידי החוק כגון שכירות, השאלה, מישכון או הובלה - כאשר מחזיק אדם בנכסי אחרים עקב מתן שירות. תכליתו של חוק השומרים היא להגדיר את רמת אחריותו של שומר כלפי הבעלים, במקרה שנגרם נזק לנכס או שהנכס אבד תוך כדי השמירה... הנחת המוצא של חוק השומרים, העולה מדברי ההסבר שצורפו להצעת החוק, היא כי 'מי שמתחייב בחוזה אחראי לקיום התחייבותו, ובדרך כלל אין הוא יכול להתגונן בטענה שהפרת החוזה היתה ללא רשלנות מצידו, אלא אם יופטר מחמת אונס או סיכול החוזה [ראו ע"א 1439/90 מדינת ישראל (רכבת ישראל) נ. שירות רכבת]. רמת האחריות המוטלת על שומר נקבעה על פי שני מבחנים: האחד - התועלת שהשומר מפיק מן השמירה; השני - מטרת החזקתו של הנכס על ידי השומר. בהתאם לכך, הוגדרה רמת האחריות של כל אחד מסוגי השומרים... את ההבחנה בין רמות האחריות ניתן להסביר ולהצדיק בקריטריונים שונים, אולם נראה שהקריטריון העיקרי הוא התמורה שנותן בעל הנכס לשומר בגין השמירה. מטעם זה גם חמורה רמת אחריותו של שומר השכר העיקרי שהתמורה שהוא מקבל היא כולה עבור השמירה, מאחריתו של שומר השכר הטפל שמקצתה של התמורה שהוא מקבל היא עבור השמירה ורובה עבור מטרה אחרת... כאשר מדובר בשמירה הנוצרת מכח חוזה, תנאי השמירה הם לפי האמור בחוזה, במפורש או במשתמע, והם יפורשו לפי אומד דעתם של הצדדים כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות...".