חבות דירקטורים
בשנים האחרונות פורסמו לא אחת הליכים משפטיים שהתנהלו כנגד נושאי משרה בתאגיד ודירקטורים.
הפעם ברצוני להתייחס בקצרה (ממש "על "קצה המזלג") לחובת הזהירות של הדירקטורים ולמספר היבטים הקשורים לכיסוי הביטוחי עבורם (חובת הגילוי, הדירקטור התמים, חריג הבוחן את שאלת יוזם התביעה וכללי הפרשנות בהקשר).
היקפה של חובת הזהירות המוטלת, על פי הפסיקה, על חברי דירקטוריון מחייבת בדרך כלל את הדירקטור לנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע נזק לחברה. המבחן הקובע לעניין זה בעיקרון, הוא מבחנו של הדירקטור הסביר, כאשר משמעות הדברים, שכהונה כדירקטור מחייבת עמידה בתקן מיומנות תובעני של ניהול כמשלח-יד מקצועי. על פי המותווה בפסיקה, חובה זו עשויה לחייב את הדירקטור לעמוד בשתי דרישות עיקריות – הראשונה, לנקוט באמצעים סבירים לקבלת מידע הנוגע לכדאיות של פעולה המובאת לאישורו וכל מידע אחר שיש לו חשיבות לעניין זה והשנייה, שתתקיים בו מידה נאותה של מיומנות וכישורים.
אחת ההגנות המרכזיות אשר יכול ויש בה כדי לשלול את אחריותו של הדירקטור ידועה כהגנת "שיקול הדעת העסקי", המעניק הגנה לחברי דירקטוריון מפני ביקורת שיפוטית על תוכן החלטה שהתקבלה, ולמעשה מנחה את בית המשפט שלא להתערב בשיקול הדעת של נושאי המשרה בחברה, אפילו אם היה מוטעה, כל עוד מתקיימים מספר תנאים מקדימים (כלל זה נשען, באופן עקרוני, על התפיסה לפיה למערכת המשפט אין יתרון בכל הנוגע להערכת סיכונים עסקיים, המבוסס במידה רבה על התמודדות עם אי-ודאות).
עם זאת, החסינות אינה מוחלטת, והגם שבית המשפט אמור שלא להתערב בתוכן ההחלטה, הרי שבכל הקשור לתהליך קבלת ההחלטה על-ידי נושאי המשרה, הדין מציב סטנדרטים וקובע מהם אמצעי הזהירות התהליכיים בהם עליהם לנקוט.
ובאשר לכיסוי הביטוחי, לא אחת בתיקי חבות דירקטורים עולה טענה של המבטחת לפיה יש לשלול את הכיסוי הביטוחי (לכלל המבוטחים) בשל הסתרת מידע מהותי במהלך ההתקשרות הביטוחית ו/או כי אחד המבוטחים גרם במתכוון למקרה הביטוח. בהקשר לכך נקבע בפסיקה כי לא ניתן לשלול אוטומטית את החבות הביטוחית עבור כלל המבוטחים ("התמימים") רק בשל כך שאחד המבוטחים הסתיר מידע ו/או פעל באופן מכוון ויש לבחון את שאלת האינטרסים בנשוא הביטוח.
המבוטח "התמים": בעניין ע"א 4024/13 תקווה ואח' נ' אריה פינקוביץ ואח', בבית המשפט העליון הוסברה בהרחבה הדוקטרינה לעיל: "אכן, לא פעם מתעורר מצב בו באמצעות פוליסה אחת מבוטחים מספר מבוטחים, אשר חלקם גרמו במתכוון למקרה הביטוח או מסרו מידע חלקי ומטעה למבטחת (לפני כריתת חוזה הביטוח או לאחריה). במקרים אלו, מובן כי המבוטחים שפעלו בזדון או הפרו את חובת הגילוי, יאבדו את זכאותם לתגמולי הביטוח. השאלה המתעוררת בנסיבות אלה היא, מה יהא דינם של המבוטחים "התמימים", שלא ידעו ולא היו שותפים להפרת חובת הגילוי או לגרימת מקרה הביטוח. האם גם מבוטחים אלה יאבדו את זכאותם מכוח הפוליסה? הפסיקה הבחינה בין שני מצבים לעניין זה: במצב הראשון לכל המבוטחים אינטרס משותף באובייקט נשוא הביטוח, ובגדרו המבוטח התמים לא יהיה זכאי לתגמולי ביטוח אם שותפיו הפרו את חובת הגילוי או גרמו בזדון למקרה הביטוח. במצב השני, קיים הבדל בין האינטרסים של כל אחד מהמבוטחים בנושא הביטוח. במקרה כזה, המבוטח התמים יהיה זכאי לתגמולים מכוח הפוליסה".
חבות הגילוי: עוד נקבע בפסק-הדין הנ"ל בהקשר לחובת הגילוי שכביכול הופרה כי: "המבטחת, שידעה לגבות את פרמיות הביטוח לאורך השנים, לא טרחה לברר דבר אודות מצבה של החברה והדירקטוריון שלה. אפילו לא הוצג שאלון שהחברה נתבקשה למלא טרם הקמת הפוליסה, לא כל שכן שאלה ספציפית שהחברה נמנעה מלהשיב עליה...לכך יש להוסיף, כי "מגמת החקיקה בענייני ביטוח הינה צמצום חובת הגילוי של המבוטחים, והכרה בזכות הביטול של המבטחים בגין הפרת חובה זו רק למצבים בהם פעל המבוטח בכוונת מרמה"... במקרה שבפנינו, המבטחת לא שאלה את החברה ולא ביקשה מסמכים למעט מאזן אחד, ולא התעניינה מי הדירקטורים החוסים תחת הכיסוי ביטוחי. נראה כי כל שעניין את החתם של המבטחת היה לגייס לקוח נוסף ולגבות את הפרמיה עבור פוליסה סטנדרטית..."
חריג יוזם התביעה: באותו פסק-דין נדונה בהרחבה תחולת החריג השולל חבות של המבטחת לתשלום כל נזק כספי "בקשר ו/או כתוצאה מכל תביעה שהוגשה או נוהלה ביוזמת או בהוראת החברה או כל נושא משרה, למעט תביעה המוגשת על ידי מפרק, כונס נכסים או מנהל מורשה אשר מונה על ידי רשות מוסמכת". החריג נועד לשלול כיסוי ביטוחי עבור נזק כספי הנובע או קשור בתביעה שהוגשה או נוהלה ביוזמת החברה או נושא משרה בה. אולם, כאשר התביעה מוגשת על-ידי גורם חיצוני, המשמש "פה" לנושי החברה, יתקיים הכיסוי הביטוחי.
כללי הפרשנות: בהקשר לכך נבחן החריג על פי כללי הפרשנות של פוליסת ביטוח, כאשר בפסק-הדין ניתנה סקירה רחבה של כללי הפרשנות ובכלל זה התייחסות לכלל הפרשני התכליתי, לפיו יש לפרש הגבלות על כיסוי ביטוחי בפוליסת ביטוח באורח מצמצם וכי הפרשנות של המבטח היא הפרשנות הסבירה היחידה: "יתר על כן, נפסק לא אחת כי, ככלל, יש להעדיף פרשנות שתקיים את הכיסוי הביטוחי על פני זו השוללת אותו, והמבטח צריך להראות שהתקיימות החריג לכיסוי הביטוחי, לו הוא טוען, היא הפירוש הסביר היחיד של סעיף הפטור"; כלל הפרשנות לפיו במקרה של ספק בפרשנות ההגדרה של מקרה הביטוח או של החריגים, הספק פועל לרעת המבטח; כלל הפרשנות "נגד המנסח", כלל הפרשנות לפיו יש להעדיף פרשנות המקיימת את ההסכם.
ובאופן כללי: בית המשפט העליון קבע באופן כללי לגבי פוליסת הדירקטורים כי: "התכלית האובייקטיבית של פוליסת אחריות מנהלים היא להגן על דירקטור שכשל. ... הדירקטורים ידעו והסתמכו על כך שלא יאונה להם כל רע בתפקידם, שהרי לשם כך בדיוק נעשה עבורם ביטוח אחריות דירקטורים. זו הייתה הציפיה הסבירה של הדירקטורים... הציפיה של הדירקטורים מתיישבת עם כלל פרשנות נוסף בדיני ביטוח והוא "מבחן הציפיות הסבירות של המבוטח". והדברים יפים וביתר שאת, לא רק לפוליסת הדירקטורים, אלא לכל פוליסה של בעל מקצוע – עורך-דין, רופא, מהנדס, סוכן ביטוח, שמאי, ובעלי מקצועות אחרים, כל הללו רכשו את הפוליסה על מנת "שבבוא יום הפקודה" יוכלו להסתמך עליה ולקבל את ההגנה (הכספית) הטובה ביותר.
לדאבוננו, לא תמיד ציפיית המבוטח מתממשת.
__________________________
אין באמור לעיל בכדי להוות משום יעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי או חוו"ד . בכל מקרה יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין.