מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה - האומנם?

מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה - האומנם?

בהיבט הנזיקי

08/2024

כולנו מכירים את המשפט שבנדון שמשמעותו, כי אין באפשרות "העבריין" לבוא בטענות ובתביעות בקשר להתנהגות העבריינית שלו כנגד גורם אחר. משפט זה תואם את העקרון לפיו אין חוטא יוצא נשכר.

הפעם ברצוני להתייחס לסוגיה הנ"ל שעולה ועלתה אך בהקשר להיבט הנזיקי.

לא אחת, בתביעות בגין נזקי שריפה ו/או נזקי מים ו/או כיוצ"ב עולה מצד אחד מגורמי הנזק ו/או מטעם הרשות המקומית, טענה לפיה בית העסק שניזוק (או הדירה או המבנה) פעל באופן בלתי חוקי ו/או ללא היתר בנייה ו/או ללא רישיון עסק. בכך מנסה גורם הנזק לשלול את אחריותו אף מבלי להידרש למעורבותו ו/או לתרומתו לאירוע ו/או לנזקים ועל בסיס הטענה כי משעה שמדובר במבנה לא חוקי ו/או ללא רישיון מתאים וכו', הרי שאין באפשרות הניזוק "להצמיח" זכות תביעה.

כדוג', טענות מעין אלה עלו בהקשר לנזקי שריפה שהתפשטה ו/או נזקי מים שהתפשטו למבנה שהוקם ללא היתר ו/או ללא רישיון ו/או בסטייה מרישיונות העסק. הניזוק מבקש להגיש תביעה כנגד הגורם ממנו פרצה האש ו/או שאחראי על דליפת המים ומנגד טוען המזיק, כי המבנה שניזוק הוקם ללא היתר ו/או ללא רישיון. דוג' נוספת שעלתה לא אחת בפסיקה הינה בהקשר למרתפים לא חוקיים של מבנים ו/או בסטייה מההיתר ואשר ניזוקו בהצפת מים. הרשות המקומית שוללת את אחריותה על בסיס הטענה לפיה מדובר במרתף לא חוקי.

הפסיקה בהקשר לכך אינה חד משמעית, ואני מבקש להציג בפניכם מספר פסקי דין (כולל פסק דין של בית המשפט העליון) אשר לא שללו את זכות התביעה מצד הניזוק - גם ועל אף שמדובר לצורך העניין בניזוק שאינו תמים ועבר על החוק.

בפסק הדין בעניין תא (ב"י) 53624-04-13  הפניקס נ' עיריית כפר קאסם, נדונה השאלה בהרחבה. מדובר בתביעת שיבוב שהגישה חברת הפניקס בגין תגמולי ביטוח ששילמה לנגרייה שפעלה בכפר קאסם, בין היתר, כנגד הרשות המקומית בטענה כי הרשות אחראית לאירוע ההצפה בנגריה. פעילות הנגרייה במקום לא תאמה את היתר הבנייה ולכן טענה הרשות המקומית כי יש לשלול את אחריותה לאירוע. בית המשפט חייב את הרשות וקבע כי הגם שפעילות הנגרייה לא תואמת את הסיווג התכנוני של המבנה (מדובר היה בשטח חקלאי עליו הוקמה נגרייה), הרי שמשעה שהרשות המקומית ידעה במהלך השנים כי באותו אזור חקלאי קיים אזור תעשייה גדול וכי אף גבתה תשלומי ארנונה במהלך השנים ששולמו על ידי הנגרייה, הרי שבכך אין היא יכולה להתנער מחובותיה השלטוניות ביחס לאותו אזור.

"אולם לא מצאתי לקבל טענות אלו. באשר לטענה בדבר היות השטח שטח חקלאי, הרי שגם אם על פי סיווגו התכנוני מדובר בשטח חקלאי, הרי שהמקום שימש ומשמש כאזור תעשייה ומסחר במשך שנים. עובדה זו הייתה ידועה היטב לעירייה, אשר לא פעלה על מנת למנוע מצב זה. העירייה אף נהנתה מתשלומי ארנונה ששולמו על ידי הנגרייה. אומנם גביית ארנונה אינה מהווה היתר לעסק לפעול ללא רישיון מתאים ולהפר את חוקי התכנון והבנייה, אולם מקום בו העירייה נהנית מגביית ארנונה בגין פעילות העסק במקום, אין היא יכולה להתנער מחובותיה השלטוניות ביחס למקום זה.... אין גם מחלוקת כי לנגרייה לא קיים ולא היה רישיון עסק... טוענת העירייה בסיכומיה כי יש להחיל בענייננו את הכלל לפיו "מעילת בת עוולה לא תצמח עילת תביעה". גם רשות הניקוז טוענת בסיכומיה כי הנגרייה אינה יכולה להתנהל כפורעת חוק באזור שאינו מוסדר, במבנה שבנייתו לא הותרה ולדרוש פיצוי מהרשויות על אירוע טבע שנזקיו התאפשרו כתוצאה מהתנהלותה.... ובענייננו, על אף החומרה שיש לראות בבנייה ללא היתר ובניהול עסק ללא רישיון ... הרי שהמעשה הלא חוקי אינו "הסיבה בלעדיה אין" לקרות הנזק.... זאת ועוד. לא ניתן להתעלם מהמצב בשטח. הנגרייה אינה העסק היחיד הפועל במקום שלא כדין ותוך בנייה ללא היתר. עדי העירייה ומהנדס הועדה מאג'ד בדיר העידו כי מדובר בשטח המשתרע על 2800 דונם שבו קיימים מאות עסקים לא חוקיים. מדובר באזור התעשייה הפיראטי בין הגדולים בארץ. עובדה זו ידועה לכל- לעירייה כמו גם לוועדה המחוזית לתכנון .... הגורמים האמונים על אכיפת החוק לא פעלו לאכיפתו במקום"

בפסק הדין בעניין תא (ת"א) 37484-07 הפניקס נ' מרום אוסלקה נדונה שאלה דומה. באותו עניין נמצא כי התובע ניהל עסק ללא רישיון עסק ולפיכך נטען כי יש לשלול ממנו את הפיצוי. בית המשפט דחה את הטענה.

"העדר הרישיון נובע מייעוד המקרקעין, שהוא חקלאי, ואינו מאפשר הוצאת רישיון למסחר והתובע אף הורשע בעבירה לפי חוק רישוי עסקים ואף ניתן נגדו צו סגירה. חרף האמור, בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את גורם הנזק. "הכלל הוא שלא כל מעשה בלתי חוקי של הניזוק שולל את זכותו לסעד בשל הנזק שנגרם לו ... הדבר תלוי ברמת "פליליות" המעשה. כאשר עילת התביעה נסמכת על עובדות המלמדות על כך שהתובע ביצע מעשה פלילי הדורש רמה גבוהה של מנס ראה או על פעולה בלתי מוסרית יש מקום לדחיית התביעה מטעמים של אי חוקיות, אך מקום בו "העובדות המהוות את עילת התביעה מצביעות על כך כי התובע ביצע מעשה פלילי שאינו דורש כלל מחשבה פלילית, או הדורש מחשבה פלילית בדרגה נמוכה, ייתן בית המשפט סעד לניזוק" ... העבירה של ניהול עסק ללא רישיון, היא עבירה שאינה טעונה כוונה, והיא נחשבת כעבירה בעלת אחריות קפידה (סעיף 22 לחוק העונשין). ממילא אין היא עבירה הדורשת מנס ראה בדרגה גבוהה. עבירה זו, גם אין לראותה כעבירה המשתייכת לסוג העבירות שהן בבחינת עבירות מטבע ברייתן  (mala prohibita) אלא כעבירה שנובעת מהאיסור שבחוק (mala per se), ולגביה גם לא ניתן לומר כי מתקיים אותו פגם מוסרי, המצדיק את דחיית התביעה. כבר מטעם זה אין לקבל את טענת הנתבעים לפיה די בעצם ניהול העסק ללא רישיון כדי להצדיק את דחיית התביעה. זאת ועוד. הסיבה בעטיה לא ניתן לעסק רישיון, היא סיבה תכנונית, ייעוד המקרקעין לחקלאות. בעסק עצמו לא היו פגמים בטיחותיים, וכיבוי אש נתן אישורו לעסק. העובדות המבססות את עילת התביעה הן אירוע השריפה, שפגעה בעסק, ותשלום תגמולי הביטוח. עילת התביעה אינה שזורה במהות העסק, אין כל קשר בין מהות העסק לנזק שנגרם, ולאור הסיבות בעטיין לא ניתן לעסק רישיון, נראה שאין כל קשר בין שאלת רישוי העסק לקרות הנזק, וגם אם העסק היה בעל רישיון כנדרש, לא היה נמנע הנזק".

בפסק הדין של בית המשפט העליון בעניין, ע"א 2242/03 אורה אברהם נ' עדנאן רשאד נדונה השאלה האם כאשר הניזוק בנה את ביתו ללא היתר יש בכך כדי לשלול את האחריות של גורם הנזק לשאת בנזקים. בית המשפט קבע כי בנסיבות יש לייחס רשלנות תורמת לניזוק אך לא שלל את התביעה.

"השאלה שהטרידה אותנו היתה אם נוכח הפעילות הבלתי חוקית של המערערים, אשר בנו את ביתם ללא היתר ובאמצעות קבלן שאינו רשום, אין מתחייבת שלילת הסעד מהם, על יסוד העיקרון לפיו אין לתת לתובע ליהנות מפרי חטאו, שכן מעילה בת עוולה אין צומחת זכות תביעה... עיקרון זה עלול בנסיבות מסוימות לשלול את זכות תביעתו של ניזוק ... וביסודו עומד החשש שמא בכך שנכיר באחריות כלפי המערערים ונושיט להם סעד, נימצא מעודדים הפרת חוק או נותנים ידינו לפגם מוסרי. נוכח הטעם העומד ביסוד הכלל האמור, דחייתה של תביעה שמקורה במעשה בלתי חוקי או בלתי מוסרי תלויה בעוצמתה של הכוונה הפלילית או חוסר המוסריות שבהתנהגות התובע. כן עלינו להביא בגדר שיקולנו אם יש להעניק לתובע סעד גם את הקשר בין המעשה הבלתי חוקי או הבלתי מוסרי לבין התרחשות הנזק. מנגד, עלינו לשקול את האינטרס הציבורי בהטלת האחריות על מזיק אשר גרם לנזק ברשלנותו ...דומה, כי האיזון בין האינטרסים המעורבים בהכרעה זו אינו מצדיק דחיית תביעתם של המערערים מכל וכל בשל חטאם. מעשיהם של המערערים אמנם חמורים, אולם כאמור אין קשר וודאי בין מעשים אלו לבין התרחשות הנזק וגם המשיבים מצידם לא מילאו חובתם לנהוג ברמת הזהירות המתחייבת מהאחריות שנטלו על עצמם.... בהביאנו בחשבון את מידת חומרת מעשיהם של המערערים-הניזוקים, אל מול אשמם של המשיבים-המזיקים, אשר התנהגו ברשלנות חמורה ואף עברו עבירות פליליות, אין טובת הציבור מחייבת נעילת שערי בית המשפט בפני המערערים. אמנם אין להתעלם מחומרת מעשיהם של המערערים, אך זו תבוא לידי ביטוי במידת האשם התורם אשר תיוחס להם בעת חלוקת האחריות לנזק...."

סיכומו של דבר, לא כל התנהגות עבריינית מצד הניזוק תשלול את זכותו לקבל את הסעד מגורם הנזק. דבר זה תלוי במספר פרמטרים ובין היתר, בשאלת מוסריות העבירה (רמת פליליות העבירה), בשאלת הקשר הסיבתי שבין ההתנהגות ו/או הפעילות העבריינית לבין האירוע והנזק. כמו כן על בית המשפט יהיה לבחון את השאלה האם גורם הנזק נתן יד להתנהגות העבריינית, האם עצם את עיניו, האם תרם במעשה או במחדל להתנהגות, האם ידע על הפעילות העבריינית אך העדיף שלא לעשות דבר וכיוצ"ב.