נזקי מים בדירה - ייבוש המצע מול החלפתו

נזקי מים בדירה - ייבוש המצע מול החלפתו

06/2022

כידוע, אחת הסוגיות השכיחות בתיקי ביטוח, נוגעת לנזקי מים ורטיבות שנגרמים בעקבות דליפה של צנרת הדירה/המבנה וזליגתם מתחת לריצוף ולמצע שתחתיו. משרדנו טיפל לאחרונה במספר תיקים הנוגעים להצפות מים בדירה ובמהלכן עלתה השאלה אם ניתן לייבש את המצע או שאין ברירה אלא להחליפו.

בעוד שהמבוטחים מעוניינים בהחלפת הריצוף והמצע שנרטב, הרי שמנגד המבטחות עומדות על ייבוש המצע באמצעות ייבשנים ייעודיים והותרת הריצוף על כנו. כמובן שמשמעות ייבוש המצע, במקום החלפתו הינה חסכון כספי ניכר למבטחות אשר אמורות לפצות את המבוטח בקרות מקרה הביטוח ולהשיב את המצב לקדמותו. השאלה אם ייבוש המצע מהווה השבה לקדמות.

בהקשר לכך נאחזות המבטחות כדבר שבשגרה בהוראה בתקן הישראלי לפיה החול לתשתית צריך שיהיה חול צורני נקי ויבש ומתיר תכולת רטיבות מקסימלית של 6% בבדיקה מעבדה ביבוש, ובמצע סומסום נדרש שתכולת הרטיבות לא תהיה גדולה מ- 3%. בהתאם לכך, עומדות המבטחות על כך שה"תיקון" יבוצע על דרך של ייבוש המצע באמצעות ייבשנים.

ובמילים אחרות, הסוגייה שנדונה - האם על המבטחת "להשיב את המצב לקדמותו" על דרך של החלפת המצע והריצוף (כטענת המבוטח), או שמא יש באפשרות המבטחת להסתפק בייבוש המצע באמצעות הנחת ייבשנים בדירה, ולהביא את רמת הרטיבות עד לרמה אשר לשיטת המבטחות הינה הרמה "המותרת" על פי התקן הישראלי.

סוגייה זו נדונה בת.א (ראשל"צ) 7053-01-13 ישראל אקא נ' ישיר איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ (כב' הש' ד"ר איריס סורוקר, פס"ד מיום 07/08/2014). בית המשפט קיבל את תביעת המבוטח, תוך שחידד במסגרת פסק הדין, בין היתר כי: בפוליסה לא צוין שחובת המבטחת נעצרת בקו של 6% אחוזי לחות. בפוליסה לא צוין שהמבטחת רואה עצמה פטורה מלהוריד את רמת הלחות של מצע המילוי מתחת ל- 6%. בפוליסה לא צוין כי המבטחת תהא רשאית לבחור במסלול של יבשנים חלף החלפת מצע החול. בפוליסה לא צוין מהן אמות המידה לבחירה בין מסלולי השיקום [רמת לחות, טיב המצע, משך הייבוש]. בפוליסה לא צוין מהם הקריטריונים לאימוץ מסלול של שיקום חלף פיצוי.

בפוליסה לא צוין שהמבטחת רשאית לנסות תחילה את מסלול היבשנים, ולאחריו לפנות למסלול חלופי. בית המשפט קבע כי ציפיתו של מבוטח סביר היא כי בקרות מקרה הביטוח, חב' הביטוח תפעל בזמן סביר ותפעיל את האמצעים הסבירים העומדים לרשותה לתיקון נזקי הרטיבות, במיוחד מקום בו מדובר בדירת מגורים. בפועל, המבטחת סייגה את חבותה כלפי התובע מעבר לרשום בפוליסה, תוך ניצול העמימות החוזית, ובמתן משקל יתר לשיקולי העלות, ומשקל חסר לרווחת המבוטח.

וכדברי בית המשפט: "הנתבעת רשאית, ואף מצווה, להתחשב בשיקולי עלות, ולבחור במסלול המהווה את ה"דרך יעילה וזולה ביותר... כמובן, מקום בו ניתן לחסוך בהוצאות - מן הראוי לעשות כן, וזאת מתוך אחריות ליציבות הכלכלית של החברה ולרווחת כלל מבוטחיה. ואולם יש לוודא כי הדרך הזולה היא גם הדרך היעילה לשיקום הנזק; קרי: יש לוודא כי המסלול שנבחר צפוי להשיג את היעד, וכי היעד יושג בתוך פרק זמן סביר. ... בפוליסה לא מצוין כי חובת הנתבעת נעצרת בקו של 6% אחוזי לחות. כידוע, על המבטחת להבהיר למבוטח, בפוליסה, את היקף חובתה החוזית ואת גבולות הכיסוי הביטוחי... בפוליסה דנא, גבולות החבות נותרו עמומים. הנתבעת נטלה לעצמה שיקול דעת גורף בבחירת מסלול הפעולה, וזאת מבלי שהבהירה למבוטח מראש מהי היקף זכאותו: בפוליסה לא צוין כי חב' הביטוח רואה עצמה פטורה מלהוריד את רמת הלחות של מצע המילוי מתחת ל- 6% (או מתחת לערכים המופיעים בתקן הישראלי); בפוליסה לא צוין כי חב' הביטוח תהא רשאית לבחור במסלול של יבשנים חלף החלפת מצע החול; בפוליסה לא צוין מהן אמות המידה לבחירה בין מסלולי השיקום השונים, כגון: רמת הלחות, טיב מצע החול, משך פעולת הייבוש וכד'. אף לא צוין מהם הקריטריונים לאימוץ מסלול של שיקום (ס' 1.2) חלף פיצוי (ס' 1.1). בפוליסה לא נרשם כי הנתבעת רשאית לנסות תחילה את מסלול היבשנים, ולאחריו לפנות למסלול חלופי, אם הראשון יכשל.... ניסיונות כאלה צפויים להטריח את המבוטח מעבר לסביר. לסיכום: יש לקבל את טענת התובע ולקבוע כי הנתבעת הפרה את חוזה הביטוח, בהתעקשותה להפעיל ייבשנים. מסלול זה לא תאם את מצע החול שבבית המבוטח ולא התחשב ברמת הרטיבות הגבוהה ובמשך הזמן הארוך הנדרש לשיקום בדרך זו. ציפיתו של מבוטח סביר היא כי בקרות מקרה הביטוח, חב' הביטוח תפעל בזמן סביר ותפעיל את האמצעים הסבירים העומדים לרשותה לתיקון נזקי הרטיבות, במיוחד מקום בו מדובר בדירת מגורים. בפועל, הנתבעת כאן סייגה את חבותה כלפי התובע מעבר לרשום בפוליסה, תוך ניצול העמימות החוזית, ובמתן משקל יתר לשיקולי העלות, ומשקל חסר לרווחת המבוטח."

גם המומחה מר יהושוע סדן, התייחס לסוגייה זו במאמרו ""חצי טון מים ברצפה זה לא נזק" מה זה השטויות האלה?" וכמפורט להלן: "חברות הביטוח ושמאי נזקים אימצו לפני כעשר שנים את תקן 1555 שהזכרנו לעיל, ומעתה מתייחסים למים במצע החול בשיעור משקלי של פחות מ 6% כ"לא נזק"..... אני קובע, כי הטענה כי שהייה של מים במצע הרצפה בשיעור שאינו עולה על 6% ממשקל החול אינה גורם כל נזק- הינה טענה מוטעית מיסודה. עוד אני קובע כי דרך הבדיקה המוצעת עפ"י התקן הנ"ל אינה רלוונטית לקביעת כי קיימים מים כלואים במצע החול, וניתן לקבוע עובדה זו בכל דרך סבירה והגיונית אחרת. התקן הנ"ל, אשר כבודו במקומו מונח, אינו מתייחס לנזקי ביטוח אלא לשיעור הרטיבות המותרת באגרגטים שבשכבת הריצוף בתהליך הבניה בלבד. אין לתקן זה כל קשר עם נזקים המכוסים בפוליסת ביטוח. במהלך חקירת הנושא, נפגשתי עם אחד ממעצבי התקן הישראלי הנ"ל, ובמענה לשאלותי הוברר כדלקמן: התקן הישראלי הנ"ל אינו קובע בשום אופן כי שיעור רטיבות של פחות מ6% הינו שיעור רטיבות מותר. מסקנה: אין ולא היתה שום כוונה לקבוע בתקן את שיעור הרטיבות בחול במבנים שבנייתם הסתיימה. מבוטח שרכש כיסוי ביטוחי מפני נזקי מים זכאי לפיצוי על נזקיו אם יוכיח באופן סביר, כי נגרם לו נזק עקב כך. בשום מקום בחוק חוזה ביטוח או בפוליסת הביטוח לא צויין תנאי הקובע כי תיקון הנזקים הנובעים ממים תלוי בבדיקת היחס שבין משקל המים למשקל החול, וכי כמות מים ביחס משקלי של פחות מ 6% אינו נזק המכוסה בפוליסה. על אחת כמה וכמה, אין חובה עפ"י הפוליסה לקבוע את הרטיבות בחול אך ורק עפ"י התקן הנ"ל. הנזקים הנוצרים ע"י רטיבות בחול, ואשר נימנו לעיל, נגרמים ע"י מים כלואים בכל שיעור של רטיבות. גם אחוזים בודדים בשיעור הרטיבות עלולים לשנות את מירקם הבטון, לחדור אל מוטות הזיון ולגרום לקורוזיה, לחדור למערכות חשמל ולגרום קצרים, לעלות קפילארית בקירות ולגרום נזקים לטיח, לצבע ולחלקי עץ, וכן להוות בית גידול לפטריות, נבגים ועובשים שונים..."

בהקשר לסוגייה זו יושם אל לב, בין היתר כי:

• המבטחות והגורמים מטעמם אימצו תקן העוסק באופן עקרוני בעבודות בנייה חדשות, בעוד שבדרך כלל מדובר בנזק למבנה קיים שכבר עומד מס' שנים על מכונו. כך שיש הגורסים כי התקן לא מתייחס לנזקי ביטוח אלא לשיעור רטיבות מותרת באגרגטים בשכבת ריצוף בתהליך בניה בלבד.
  

• ישנם מומחים הגורסים כי גם רטיבות של מים בשיעור שאינו עולה על 6% ממשקל החול גורמת לנזק וכן כי אם המים נותרים כלואים ברצפה במשך שבועות רבים, אף בכמות קטנה של אחוזים בודדים יש בכך סכנה ממשית.
  

• כאשר מדובר במי ביוב [לדוג' מים המכילים צואה וכיוצב'] שזלגו למצע הריצוף, ברי כי ייבוש המצע לא יהא בו להשיב את המצב לקדמותו, לרבות נוכח בעיות בריאותיות שמצע כזה עלול לגרום כך שעקרונית יהא מקום להחליף את מצע הריצוף.
  

• לאחרונה, אף עולה טענה לפיה לצורך השבת המצב לקדמותו יש להשוות בין חלקי דירה שלא ניזוקו לבין חלקי דירה שניזוקו באירוע, ובהתאם יש להביא את מצב ה"רטיבות" במקום שניזוק למצב הרטיבות השורר בחלקי הדירה האחרים שלא ניזוקו [והיינו לשיעור הנמוך מהנדרש בתקן], ולאו דווקא למצב בו יעמדו בתקן.

סיכומו של דבר, אין לקבל באופן גורף את קביעת המבטחת בתיקי מים כי אין מקום להחליף את הריצוף (וניתן לבצע פעולות ייבוש), גם במקרה שבו שיעור הרטיבות אינו חורג מהתקן (ולא כל שכן אם אחוז המים חורג מהתקן ו/או במקרה שבו מדובר בדליפת ביוב).

__________________________

אין באמור לעיל בכדי להוות משום יעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי או חוו"ד . בכל מקרה יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין.