פסק הדין "פיקאלי" דיון נוסף בבית המשפט העליון
אי עמידה נהג במגבלת גיל בפוליסת רכב [מקיף/צד ג'] עשויה לשלול לחלוטין את הכיסוי הביטוחי
לפסק הדין השלכה רחבה בכל הקשור למגוון של פוליסות ותנאיהם
מר שמביקו [המבוטח] רכש פוליסת ביטוח מקיף עבור רכב שבבעלותו. הפוליסה כללה החרגה המגבילה את השימוש ברכב לנהגים מעל גיל 30, בזו הלשון: "מוצהר ומוסכם בזה כי הפוליסה אינה מכסה נזק שייגרם לרכב המבוטח או לצד ג' אם בעת קרות הנזק הרכב היה נהוג ע"י נהג שטרם מלאו לו 30 שנים". הפוליסה הונפקה למבוטח חמישה חודשים לפני התרחשות התאונה. ביום האירוע, המבוטח ואחד מעובדיו- מר פיקאלי, יצאו לנסיעה ברכב, כאשר מר פיקאלי, שהיה בן 23 באותו הזמן הוא שנהג ברכב. במהלך הנסיעה אירעה תאונה, בה פגע הרכב של המבוטח ברכבו של מר סלבין, שנעצר לפניו וכתוצאה מכך לרכב הנפגע נזק משמעותי. לאחר התאונה, התקשר המבוטח לסוכנות של המבטחת ומשנשאל אם מי שנהג ברכב היה מעל גיל 30 השיב בחיוב, למרות שתשובתו לא תאמה את אשר קרה בפועל, כאמור.
בית המשפט העליון נדרש לדון בשאלה האם במקרה בו פוליסת ביטוח לרכב (מקיף, או צד ג') כוללת מגבלת גיל לנהג, ובעל הרכב מאפשר לאדם שאיננו עומד במגבלת הגיל לנהוג ברכב, ובמהלך הנהיגה נגרם נזק לרכב, או לרכב אחר, האם במקרה כזה נשלל הכיסוי הביטוחי, או שמא מדובר בהחמרת סיכון- המזכים בתגמולי ביטוח מופחתים.
פסק הדין, נשוא הדיון הנוסף, התקיים התקיים בהרכב מורחב של חמישה שופטים:
בפסק הדין נשוא הדיון הנוסף נחלקו שופטי ההרכב בדעותיהם במספר נושאים. פסק הדין הקיף סוגיות רבות.
בתמצית: שופטי דעת הרוב (כב' השופטת ברק-ארז וכב' השופט גרוסקופף) סברו כי אי עמידה במגבלת הגיל היא החמרת סיכון שחל לגביה ההסדר היחסי [הקבוע בסע' 18 לחוק חוזה הביטוח]. לעומתם, כב' השופט עמית קבע, בדעת מיעוט, כי אי העמידה במגבלת הגיל איננה בגדר החמרת סיכון, ולכן תוצאתה היא שלילת הכיסוי הביטוחי.
1. עמדתו של כב' השופט עמית, השופט הגיע למסקנה שלא מדובר בענייננו בהחמרת סיכון, כמובנה בחוק חוזה הביטוח, אלא שהסיכון שהתממש איננו הסיכון שהוסכם על-ידי הצדדים לחוזה הביטוח, ומשכך הפוליסה איננה מכסה אותו ואין מקום לפסיקת תגמולי ביטוח, מלאים או חלקיים, לזכות מר פיקאלי. עוד הודגש בחוות דעתו כי אין לערבב בין יסוד הסיכון לבין יסוד הנזק, וכי סיכון שהוחמר יכול להיות רק סיכון מוסכם שהוחמר, ולא סיכון חדש שהגביר את הסיכוי להתרחשות הנזק. השופט עמית קבע כי אי עמידה במגבלת גיל איננה בגדר החמרת סיכון, אלא שמשמעותה היא שלילת הכיסוי הביטוחי.
2. עמדתה של כב' השופטת ברק-ארז, לשיטתה נהיגה על ידי נהג צעיר, בזמן שפוליסת הביטוח איננה מכסה נהג בגילו, נחשבת להחמרת סיכון, שעשויה להקנות פיצויים מופחתים ויחסיים.
3. עמדתו של כב' השופט גרוסקופף לשיטתו, יש להחיל את הלכת סלוצקי על נסיבות המקרה, בכפוף לכך שהימנעות המבוטח מליידע את המבטחת לא נעשתה ב"כוונת מרמה", וכי ההצדקות העומדות בבסיס הלכת סלוצקי חלות בנסיבות, ומשכך גם כשמדובר באי עמידה במגבלת גיל בביטוח רכב, מוצדק להחיל את גישת הכיסוי החלקי.
במסגרת הדיון הנוסף:
1. כב' המשנה לנשיאה השופט (בדימ') ח' מלצר, לשיטתו, בענייננו, הסיכון שהוסכם עליו, היה מוגבל לנהג מגיל 30 ומעלה, ועל כן מצב בו נוהג ברכב נהג שגילו מתחת ל-30 איננה החמרה של אותו סיכון, אלא שמדובר בסיכון חדש, שהמבטח אינו מכסה והמבטח עשוי להיות פטור מתשלום תגמולי הביטוח.
2. מעמדתו של כב' השופט עמית, במסגרת פסק הדין, עלה כי: "יש להבחין בין תנאי שמהווה אמצעי להקלת סיכון, כמו החזקת תכשיטים בכספת והתקנת אמצעי מיגון, לבין תנאי שמהווה צמצום מוסכם של היקף הכיסוי הביטוחי, שעניינו הלכה למעשה בתיחום גבולותיו של הסיכון המוסכם...בכל הדוגמאות שהובאו לעיל, המוצר הביטוחי כולל אמצעי או מספר אמצעים להקלת הסיכון של המבטחת, ואי נקיטה באותם אמצעים מהווה אך נסיבה של החמרת הסיכון, אך אינה מאיינת בהכרח את הכיסוי הביטוחי. לעומת זאת, המגבלה על גיל הנהג אינה תנאי במסגרת המוצר של כיסוי ביטוחי לנהג. המגבלה על גיל הנהג היא שקובעת את סוג המוצר- מוצר מסוג כיסוי ביטוחי לנהגים צעירים לעומת מוצר של כיסוי ביטוחי לנהגים מבוגרים, והמבוטח עצמו הוא שבוחר במוצר שמתאים למידותיו." וכי "ענייננו בכיסוי ביטוחי שהמבוטח בחר במודע שלא לרכוש, בתגמולי ביטוח שהמבוטח לא ציפה לקבל, ובניסיון של המבוטח לעקוף את תנאיה הברורים והמפורשים של הפוליסה שהוא עצמו בחר ביודעין."
3. מעמדתו של כב' השופט הנדל בפסק הדין, עלה כי הינו מסכים לפסק דינו של כב' השופט מלצר, אשר קבע - בדומה לקביעתו של כב' השופט עמית בפסק הדין מושא הליך זה - כי מקרה שבו מבוטח בפוליסה עם הגבלת גיל מאפשר לנהג צעיר יותר לנהוג ברכב, אינו מקרה שבו "נודע למבוטח שחל שינוי מהותי" שיש בו כדי להחמיר את סיכון המבטח. לכן הוא אינו זכאי במקרה כזה לתגמולי ביטוח, אף לא מופחתים.
בסופו של דבר נפסק ברוב דעות של המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר והשופטים: נ' הנדל ו-י' עמית, כנגד דעתם החולקת של השופטים: ד' ברק-ארז ו-ע' גרוסקופף והיינו כי בענייננו, לא מדובר בהחמרת סיכון במובנו של חוק חוזה הביטוח, אלא בהוספת סיכון, שנעשתה באופן חד צדדי וללא הסכמה וכי הפוליסה איננה מכסה את המצב, והמבטח אמור להיות פטור מתשלום תגמולי הביטוח.
במילים אחרות, מקום בו מדובר בכיסוי ביטוחי שהמבוטח בחר במודע שלא לרכוש או במגבלה הקובעת את סוג המוצר הביטוחי שהמבוטח בחר במודע שלא להרחיב את הפוליסה לגביה או לבטלה, יכול שבהתקיים המגבלה, לא יהא כיסוי בפוליסה.
[דנ"א 5325/19 הכשרה נ' אבי פיקאלי [בימ"ש עליון, הרכב כב' הש' המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר, הש' נ' הנדל, הש' י' עמית, הש' ד' ברק-ארז, הש' ע' גרוסקופף, פס"ד 07/07/2021].
__________________________________________________________________________________
אין באמור לעיל בכדי להוות משום יעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי או חוו"ד . בכל מקרה יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין.